ככה עוצרים את הדימום בחשבון הבנק
בואו נדבר רגע על ה-1 לחודש. עבור רוב האנשים זה יום של הדחקה. הכרטיס ירד, המינוס גדל, ואנחנו מעדיפים לעצום עיניים ולקוות לטוב בחודש הבא. תקווה היא לא אסטרטגיה עסקית והיא בטח לא אסטרטגיה כלכלית לבית שלכם.
שי ביבס מציג גישה אחרת. פשוטה. כואבת בהתחלה אבל משחררת בטירוף בהמשך. זה לא דורש ידע בראיית חשבון וגם לא תואר בכלכלה. זה דורש משמעת.
התהליך מתחיל בדייט קבוע. אחד לחודש. אתם, בן או בת הזוג והאקסל. לא מוותרים על זה. פותחים את הכל. מים, ביגוד, חשמל, קנסות, המוניות שלקחתם כי התעצלתם ללכת ברגל. הכל עולה על הכתב.
ואז מגיע הרגע שבו מסתכלים למציאות בעיניים. אתם רואים שורה של מסעדות עם סכום של 3,500 שקל ופתאום זה נראה מוגזם. אתם רואים 2,000 שקל על מוניות ושואלים את עצמכם מה נסגר. אתם רואים הוצאות דלק לא הגיוניות ומבינים שנסעתם בלי הכרה.
החוכמה היא לא להיכנס לפאניקה ולחתוך הכל לאפס. אנחנו עדיין רוצים לחיות. המטרה היא אופטימיזציה. במקום 3,500 על מסעדות מציבים יעד של 2,700 לחודש הבא. זה אומר שבמקום חמש פעמים בשבוע, יוצאים ארבע. במקום מונית לכל מקום, עולים לפעמים לאוטובוס. יורדים ל-1,000 שקל במוניות.
פתאום פיניתם 2,500 שקל בתזרים החודשי.
חודש אחרי זה נפגשים שוב. בודקים אם עמדתם ביעד. אם כן, מעולה. איפה אפשר לשפר עוד? אם לא, מנתחים מה לא עבד בדרך. התהליך הזה יוצר שליטה. כשאתם עושים את זה כל חודש אתם מפסיקים להיות מופתעים.
בסוף אתם מגיעים למצב שאתם שולטים במספרים האלה בעל פה. אתם לא צריכים את הישיבה החודשית הזו יותר. אתם עוברים למודל רבעוני. אתם יושבים פעם בשלושה חודשים רק כדי לוודא שאתם במסלול. חוזרים לישיבות חודשיות רק כשיש זעזוע במערכת כמו מעבר דירה, לידה או חתונה.
השורה התחתונה היא פשוטה. או שאתם מנהלים את הכסף שלכם או שהכסף מנהל אתכם. אין באמצע.
השורה התחתונה
תפתחו יומן עכשיו ותקבעו דייט עם האקסל ב-1 לחודש הקרוב. אל תחפשו איפה לחסוך הכל, תחפשו איפה לקצץ ב-20% את מה שמוגזם. השקט הנפשי שלכם שווה את זה.
