כל מה שצריך כדי לתכנן פרישה בלי להפסיד מאות אלפים: אפיקי חיסכון, דמי ניהול, טופס 161, מיסוי וכמה באמת צריך לחסוך.
נכתב על ידי יניר כהן, סטודיו פרו · עודכן יוני 2026
תכנון פרישה זה לקבוע מראש כמה כסף יזרום אליך מהיום שתפסיק לעבוד, מאיפה הוא יגיע, וכמה אתה צריך להפריש עכשיו כדי שזה יקרה. אתה לוקח את רמת החיים שאתה רוצה בגיל 67, מתרגם אותה למספר חודשי, ובונה אחורה את ההפקדה שמביאה אותך לשם.
מה שקובע כאן זה לא כמה אתה מפריש, אלא כמה זמן הכסף עובד בשבילך. ריבית דריבית פירושה שהרווח שהכסף עשה השנה מתחיל בעצמו לייצר רווח בשנה הבאה. את המנוע הזה אי אפשר לדחוס בכוח בחמש השנים האחרונות לפני הפרישה. הוא צריך עשרות שנים כדי לתפוס תאוצה.
קח שני עצמאים. שניהם מפרישים 1,000 שקל בחודש לאפיק שמניב בממוצע 5% בשנה. ההבדל היחיד הוא מתי התחילו.
שים לב מה קרה פה. השני הפריש מהכיס פחות ב-180 אלף שקל, אבל בקופה חסרים לו כ-660 אלף. כל שקל של הפרש בהפקדה הפך לכמעט ארבעה שקלים של פער בסוף הדרך. את ההפרש הזה הזמן ייצר, לא אתה. ודווקא 15 השנים הראשונות, שנראות הכי רחוקות ולא דחופות, הן שעושות את העבודה הכבדה.
הזמן הוא הנכס היקר ביותר שיש לך, והוא היחיד שלא חוזר. אתה יכול להגדיל הכנסה ואתה יכול לקצץ הוצאות, אבל שנה שעברה בלי שהכסף עבד היא שנה שלא תקבל בחזרה.
ובניגוד לשכיר, אצלך אף אחד לא עושה את זה במקומך. אין מעסיק שמפריש לך אוטומטית כל חודש, אין תלוש שמקזז לפני שראית את הכסף. ראינו בשטח עצמאים מצוינים, עם עסק רווחי, שהגיעו לגיל 60 בלי כמעט כלום בצד, פשוט כי תמיד היה משהו דחוף יותר. הדחיינות הזאת היא ההוצאה הכי יקרה בעסק שלך, גם אם היא לא מופיעה באף דוח.
1,000 שקל בחודש, 5% תשואה שנתית. ההבדל היחיד: מתי התחילו.
רוב העצמאים שמגיעים אלינו בטוחים שיש להם פנסיה, ובפועל יש להם פוליסה ישנה ששוכבת בלי הפקדה כבר ארבע שנים. שלושת האפיקים האלה הם הכלים שבונים איתם את הפרישה, וכל אחד עובד אחרת מבחינת מס ונזילות. תבינו מי עושה מה לפני שאתם מזיזים שקל.
קרן פנסיה צוברת לך קצבה חודשית לכל החיים מגיל פרישה, ובדרך כלל כוללת גם כיסוי לאובדן כושר עבודה ולשארים. ההפקדה מורידה לך את המס. מאז 2017 חוק פנסיה חובה לעצמאים מחייב אותך להפקיד: 4.45 אחוז עד חצי השכר הממוצע במשק, ו-12.55 אחוז על החלק שמעליו ועד השכר הממוצע. מי שלא מפקיד חוטף קנס מרשות המסים. ראינו עצמאים שגילו את זה רק כשהגיע המכתב.
קופת גמל היא אפיק חיסכון לטווח ארוך עם הטבת מס דומה לפנסיה, אבל בלי הכיסוי הביטוחי. גמל להשקעה זה מוצר אחר לגמרי: מפקידים בו עד כ-79 אלף שקל בשנה, בלי הטבת מס בכניסה, אבל הכסף נזיל בכל רגע. אם מושכים אותו כקצבה אחרי גיל 60, יש פטור ממס רווחי הון.
קרן השתלמות לעצמאי נזילה אחרי 6 שנים, וזו ההטבה הכי שווה בארגז הכלים. ההפקדה מוכרת כהוצאה עד תקרה של כ-20 אלף שקל בשנה, והרווחים פטורים ממס רווחי הון עד תקרת ההפקדה המוטבת. לקוח שלנו עם הכנסה של 250 אלף הפקיד את המקסימום, הוריד את חבות המס באלפי שקלים, ואחרי 6 שנים משך הון פטור לחלוטין. אם אתה עצמאי ועוד לא פתחת אחת, זה הצעד הראשון שהיינו עושים.
אצל עצמאי שמפריש לפנסיה לאורך כל הקריירה, דמי הניהול הם ההוצאה הכי שקטה והכי יקרה שיש. אתה לא רואה אותה יורדת מהעובר ושב, היא נגרעת מהחיסכון בכל חודש, וברוב המקרים אף אחד לא טרח להראות לך כמה זה עולה בשקלים על פני 30 שנה.
נעשה את החשבון על מספרים אמיתיים. עצמאי בן 35 עם צבירה של 300,000 שקל שמפקיד 2,500 שקל בחודש, בתשואה ממוצעת של 6% בשנה עד גיל 67. בדמי ניהול של 0.5% מהצבירה הוא מגיע לפרישה עם בערך 3.55 מיליון שקל. אותו תרחיש בדיוק, רק עם דמי ניהול של 1.05%, ומגיעים לכ-3.1 מיליון. ההפרש קרוב ל-450,000 שקל. חצי אחוז בשנה אכל לו דירה שלמה בפריפריה, רק כי אף אחד לא בדק.
על דמי ניהול מתמקחים, והגוף הפנסיוני יודע את זה טוב מאוד. מתקשרים, אומרים שקיבלתם הצעה טובה יותר ממקום אחר, ומבקשים להתאים. לרוב מורידים על המקום, כי לאבד אותך זה יקר להם יותר.
לקוח שהגיע אלינו, עצמאי בעל עסק קטן בן 42, שילם 1.1% על צבירה של 480,000 שקל בלי לדעת. שיחת טלפון של עשר דקות הורידה אותו ל-0.45%. בשקלים של אותה שנה זה כ-3,100 שקל שנשארו אצלו בחיסכון במקום אצל החברה, ועד הפרישה מדובר במאות אלפי שקלים.
הרגע שבו אתה עוזב עבודה או סוגר עסק הוא הרגע שבו רואה החשבון של מס הכנסה הכי שמח. יש כסף פיצויים על השולחן, ורוב האנשים פשוט מושכים אותו. זאת אחת הטעויות היקרות שראינו בשטח, והיא עולה לעצמאים ולשכירים-לשעבר מאות אלפי שקלים לאורך שנים.
טופס 161 הוא הטופס שהמעסיק או רואה החשבון ממלא ברגע סיום ההעסקה, והוא קובע מה קורה עם כספי הפיצויים – מושכים אותם עכשיו או משאירים אותם לצמוח. טופס 161ד הוא ההצהרה שלך כעובד על הבחירה. שם אתה מבקש רצף פיצויים, כלומר השארת הפיצויים בקרן לטובת רצף ותק, או רצף קצבה, הפיכת הכסף לקצבה עתידית פטורה ממס.
לקוח שהגיע אלינו, בן 54, סגר עסק עם 380,000 שקל פיצויים צבורים. הוא משך הכל במכה אחת כי רצה נזילות. מתוך הסכום, כ-95,000 שקל הלכו למס שולי גבוה, כי המשיכה הצטרפה ליתר ההכנסות שלו באותה שנה. וזה רק הנזק שרואים.
מה שלא רואים גדול יותר. אותם 380,000 שקל, אם היו נשארים בקרן עם תשואה ריאלית של 4 אחוז עד גיל 67, היו הופכים לכ-680,000 שקל. הוא לא רק שילם 95,000 שקל מס, הוא ויתר על כ-300,000 שקל צמיחה פטורה. בסך הכל קרוב לחצי מיליון שקל שהתאדו בחתימה אחת.
שורה תחתונה: 161 הוא לא טופס פרוצדורלי. זאת החלטה כלכלית שמשפיעה על הקצבה שלך לעשרות שנים קדימה.
השאלה הראשונה שעצמאי שואל אותנו היא תמיד אותה שאלה: כמה אני צריך לצבור. זו השאלה הלא נכונה. אף אחד לא חי מסכום בבנק, חיים מהכנסה חודשית. לכן מתחילים מהסוף – כמה אתה רוצה למשוך כל חודש כשתפסיק לעבוד, ומשם מחשבים אחורה אל הצבירה ואל ההפקדה החודשית.
הצבירה שלך לא הופכת לקצבה אחד לאחד. הקרן לוקחת את הסכום שצברת ומחלקת אותו במקדם המרה, מספר שמשקף בערך כמה שנים אתה צפוי למשוך קצבה. היום המקדם נע סביב 200 בקרנות הפנסיה. בעברית פשוטה: על כל 200 שקל שצברת אתה מקבל בערך שקל קצבה בחודש. צברת מיליון שקל? זו לא חצי משכורת, זה כ-5,000 שקל בחודש. שם בדיוק מי שלא תכנן מגלה שהמספרים לא מסתדרים.
עצמאי בן 52 שהגיע אלינו מושך מהעסק כ-45,000 שקל בחודש. הוא הניח שהפנסיה תדאג לעצמה. בדקנו את הצבירה שלו, כ-2.8 מיליון שקל. במקדם 200 זה מיתרגם ל-14,000 שקל קצבה. הוא חי על 45 ומתכנן לחיות על 14. את הפער הזה ראינו בשטח עשרות פעמים, ודווקא העצמאים עם ההכנסה הגבוהה הם הכי חשופים, כי אין מעסיק שמפריש להם ברקע.
המספרים האלה משתנים לפי גיל, תשואה ומקדם בפועל, אז קח אותם ככיוון ולא כמספר סופי. אבל ברגע שיש לך יעד קצבה ברור, אתה מפסיק לנחש כמה לחסוך ויודע בדיוק כמה כל שקל שאתה מפקיד היום צריך לעבוד בשבילך.
שלושה אנשים, אותו גיל, אותה הכנסה ברוטו, ושלושה מסלולי פרישה שונים לגמרי. ההבדל הוא לא בכמה מפרישים, אלא מי אחראי על ההפרשה ועל המיסוי סביבה. שם נופלים רוב העסקים שאנחנו רואים.
אצל שכיר ההפרשה רצה לבד. המעסיק מפריש לפנסיה ולפיצויים, מנכה את חלק העובד מהשכר ומעביר הכל לקרן. מה שנשאר לך זה לוודא שהכסף יושב במסלול נכון ולא בקרן ברירת מחדל יקרה. הבעיה של שכיר היא בדרך כלל פסיביות, לא חוסר הפרשה.
עצמאי חייב להפקיד לפנסיה לפי חוק (כ-4.45% על החלק עד חצי מהשכר הממוצע, וכ-12.55% מעבר לזה ועד תקרה). אין מעסיק, אין ניכוי אוטומטי, ואין מי שיזכיר לך בדצמבר. ראינו עשרות עצמאים שדוחים את ההפקדה לסוף השנה ואז מפספסים את הטבת המס. כל שקל שלא הפקדת בזמן הוא הטבת מס שהלכה לאיבוד.
בעל שליטה (מי שמחזיק 10% ומעלה בחברה) הוא גם המעסיק וגם העובד, ומשם מתחילות הטעויות. החברה יכולה להכיר בהוצאה רק עד תקרות מסוימות. כל הפקדה מעבר לתקרה לא מוכרת כהוצאה, ולפעמים אפילו נזקפת כהכנסה אצל בעל השליטה.
לקוח שהגיע אלינו, בעל חברה קטנה, הפקיד שנים סכומים גבוהים לפיצויים ולתגמולים בלי לבדוק תקרות. כשעברנו על התיק ראינו שמעל 300 אלף שקל הופקדו מעבר לתקרה המוכרת. כסף שהחברה לא קיבלה עליו הכרה במס, ושנזקף לו כהכנסה. תכנון נכון מראש היה חוסך לו את כל הסכום הזה.
הכסף שצברת לפנסיה לא כולו שלך. חלק ממנו שמור למס הכנסה, והשאלה היחידה שמעניינת היא כמה יישאר אצלך וכמה ילך למדינה. כאן בדיוק עצמאים מפסידים סכומים שלא חוזרים, ולא כי לא היה להם כסף, אלא כי אף אחד לא הסביר להם איך עובדים הפטור, ההיוון וטופס 161ד.
המדינה נותנת לך פטור ממס על חלק מהקצבה החודשית. נכון ל-2026 תקרת הקצבה המזכה היא בערך 9,430 שקל בחודש, והפטור עומד על 52% ממנה. בפועל: עד כ-4,900 שקל קצבה בחודש נכנסים אליך בלי מס הכנסה. כל שקל קצבה מעבר לזה ממוסה כמו הכנסה רגילה.
היוון זה כשאתה מוותר על חלק מהקצבה החודשית ולוקח במקומה סכום אחד גדול עכשיו. נשמע מפתה, אבל יש פה מלכודה: ההיוון אוכל לך מהפטור. אם תהוון בגיל הפרישה, אתה עלול לשרוף את הפטור על הקצבה לכל החיים, ואז כל הקצבה החודשית שתישאר לך תמוסה במלואה.
בטופס הזה אתה מודיע למס הכנסה איך אתה רוצה לחלק את הפטור: כמה לקצבה, כמה לפיצויים, כמה למענק פרישה. אם לא מילאת אותו נכון, פקיד השומה מחליט בשבילך לפי ברירת המחדל, וברירת המחדל כמעט תמיד גרועה בשבילך.
ראינו עצמאי שפרש בגיל 67 עם פיצויים של 700 אלף שקל. הוא משך הכל כמענק חד פעמי בלי לתאם את 161ד מול הקצבה. התוצאה: מס של כ-180 אלף שקל ופגיעה בפטור על הקצבה לשנים קדימה. לקוח אחר עם בדיוק אותו תיק, שתיאם נכון בין הרכיבים, שילם פחות מ-40 אלף. אותו כסף, פער של יותר מ-140 אלף שקל, רק בגלל איך שמילאו טופס.
שורה אחת לפני שתחתום: זה מידע כללי, לא ייעוץ מס אישי. לפני שאתה חותם על משהו בפרישה, שב עם רואה חשבון או יועץ פרישה שיריץ לך את המספרים על התיק הספציפי שלך.
הכסף שלך בקרן הפנסיה או בקופת הגמל לא יושב במזומן. הוא מושקע, והדבר היחיד שקובע כמה תצא איתו בסוף הוא המסלול שבחרת. רוב העצמאים שמגיעים אלינו לא יודעים בכלל באיזה מסלול הם נמצאים, ושם בדיוק נשרפים מאות אלפי שקלים.
בקצה אחד יש מסלול מנייתי, חשוף בעיקר לשוק המניות. תנודתי, יורד חזק בשנים רעות, אבל לאורך זמן מביא את התשואה הגבוהה ביותר. בקצה השני מסלול סולידי או שמרני, הרבה אג\"ח וריבית קבועה, יציב אבל איטי. באמצע יושבים מסלולי ברירת המחדל לפי גיל, שמורידים לבד את החשיפה למניות ככל שמתקרבים לפנסיה.
בן 35 שיושב במסלול סולידי כי הוא \"לא אוהב סיכון\" משלם על זה ביוקר. נניח שיש לו 300 אלף שקל צבורים. פער של 3 אחוז תשואה בשנה בין סולידי למנייתי, על פני 30 שנה עד הפנסיה, הופך למאות אלפי שקלים. ראינו עצמאים שאיבדו כ-40 אחוז מהפוטנציאל של התיק רק כי פחדו מתנודתיות שבכלל לא רלוונטית בגיל הזה. יש לו 30 שנה לספוג כל משבר ולחזור.
הכיוון ההפוך מסוכן בדיוק כמוהו. בן 64 שכל הכסף שלו במסלול מנייתי, שנה לפני שהוא מתחיל למשוך, חשוף למשבר שיחתוך לו 25 אחוז מהקרן בדיוק כשהוא צריך אותה. ולו כבר אין זמן להתאושש.
בעל עסק שמרוויח יפה זה לא בעל עסק עם פרישה מסודרת. רוב הטעויות שאנחנו רואים בשטח לא קשורות לחוסר כסף, אלא להחלטות קטנות שנדחות שנה אחרי שנה, עד שמתעוררים בגיל 60 בלי כרית ביטחון. אלה שש הטעויות שחוזרות אצל כמעט כל עצמאי שמגיע אלינו.
אומרים לנו שהעסק נותן תשואה יותר גבוהה מכל קרן פנסיה, וזה נכון. הבעיה היא שהעסק הוא נכס אחד, לא מפוזר, ולא תמיד נמכר במחיר שדמיינתם. הגיע אלינו בעל מוסך בן 58 עם מחזור מצוין ו-0 שקלים בקרן פנסיה, כי 20 שנה הכל חזר לציוד.
דמי ניהול של 1.5 אחוז נשמעים כמו כלום, אבל על צבירה של 800 אלף שקל זה 12 אלף שקל בשנה שיוצאים בשקט. עצמאי ששילם 1.2 אחוז במקום 0.5 לאורך 25 שנה הפסיד מאות אלפי שקלים מהקצבה העתידית, בלי לראות אף חיוב בעובר ושב.
בעל עסק שסגר חברה ומשך 90 אלף שקל פיצויים כדי לכסות חוב שילם מס, וגם מחק רצף זכויות ששווה לו הרבה יותר בפרישה. הכסף שמושכים באמצע הדרך הוא הכסף שהכי חסר בסוף.
הרבה עצמאים נכנסו פעם אחת למסלול כללי ולא נגעו בו 15 שנה. בן 35 שיושב במסלול סולידי או בן 62 שעדיין במסלול מנייתי אגרסיבי, שניהם במקום הלא נכון ביחס לגיל ולסיכון שלהם.
קובץ אקסל עם הכנסות והוצאות הוא לא תכנית פרישה. הוא לא מתחשב באינפלציה, במס על המשיכה, בתוחלת חיים או ברצף קצבה. עצמאי שהיה בטוח שיש לו מספיק גילה אחרי חישוב מסודר שחסרים לו כ-4,000 שקל בחודש, לכל החיים.
אחרי כמה עבודות ושינויי סטטוס נשארות קרנות וקופות ישנות אצל גופים שונים, לכל אחת דמי ניהול ומסלול משלה. לקוח שהגיע אלינו עם 4 קופות לא פעילות איחד אותן, חתך דמי ניהול והפסיק לשלם פעמיים על אותו ניהול.
הטעות הכי יקרה שראינו אצל עצמאים קרובים לפרישה היא לא בחירת המסלול ולא דמי הניהול. היא תזוזה אחת בתזמון הלא נכון. השוק יורד 8 אחוז בשבוע, הטלפון מצלצל, והבקשה תמיד אותה בקשה: תעבירו אותי לכספי עד שזה ירגע. ברגע הזה אתה לוקח הפסד שהיה קיים רק על הנייר והופך אותו לקבוע. הקרן לא יודעת שהתחלף לך מצב הרוח. אתה פשוט הוצאת את הכסף בדיוק כשהוא היה הכי זול.
אף אחד לא יודע מתי השוק נוגע בתחתית, וגם לא מתי הוא מתחיל לטפס בחזרה. הימים הכי חזקים מגיעים בדרך כלל ימים ספורים אחרי הימים הכי גרועים, צמודים אליהם. מי שעבר למזומן כדי לחכות בצד מפספס בדיוק את הימים האלה, וחוזר פנימה אחרי שהשוק כבר עלה. ככה ירידה זמנית הופכת להפסד שנשאר. השאלה הנכונה היא לא מתי לצאת ולחזור, אלא כמה סיכון מתאים לך ביחס לגיל ולמועד שבו תתחיל למשוך.
מה שמשתנה זה לא רמת הפאניקה, זה מסלול ההשקעה. ככל שאתה מתקרב לגיל המשיכה, מורידים בהדרגה את החשיפה למניות ומגדילים את החלק הסולידי, כדי שירידה חדה בשנה הלא נכונה לא תפגע בכסף שאתה צריך בקרוב. זה תהליך שמתכננים מראש, לא תגובה לכותרת בחדשות.
לקוח שהגיע אלינו, עצמאי בן 61 עם כ-1.4 מיליון שקל בקרן הפנסיה, התקשר אחרי ירידה של 12 אחוז בבורסה ורצה להעביר הכל לכספי. על הנייר הוא ראה מינוס של כ-170 אלף שקל. אמרנו לו לא לגעת בקרן, ובמקום זה לבנות כרית מזומן של 18 חודשי מחיה מחוץ לתיק, כדי שלא יצטרך למכור יחידות בזמן ירידה. תוך כשבעה חודשים השוק חזר והתיק עבר את השיא הקודם. מי שכן מימש באותו שבוע נשאר עם הפסד של עשרות אלפי שקלים שלא חזר אליו. לא הירידה מרוששת אותך בפרישה, הפדיון בשפל כן.
קרן השתלמות היא הכלי הכי משתלם שיש לעצמאי, ורובכם לא מנצלים אותו עד הסוף. אתם מפקידים עד כ-20,520 שקל בשנה, מקבלים הכרה במס על ההפקדה, והרווחים פטורים ממס רווחי הון. אין עוד אפיק חיסכון בישראל שנותן לכם את שני הדברים האלה ביחד. אחרי שש שנים הכסף נזיל לכל מטרה, אבל אתם לא חייבים למשוך. תשאירו אותו בפנים, תנו לו לצמוח פטור ממס, ויש לכם קרן חירום שגם עושה תשואה במקום לשבת בעובר ושב.
כל מי שעבד כשכיר לפני שהפך לעצמאי גורר אחריו קופות מפוזרות. לקוח שהגיע אלינו, רואה חשבון בן 44, היה בטוח שיש לו פנסיה אחת מסודרת. פתחנו לו את המסלקה הפנסיונית ומצאנו ארבע קופות מחברות קודמות, ביניהן קרן השתלמות עם 38 אלף שקל ששכבה אצל יצרן שגבה ממנה 1.4% דמי ניהול מצבירה. הוא לא זכר שהיא קיימת בכלל.
כשהכסף מפוזר על כמה גופים אתם משלמים דמי ניהול גבוהים בכל אחד מהם בלי כוח מיקוח, ומאבדים שליטה על מסלולי ההשקעה. ניוד, כלומר העברת הכספים מגוף לגוף, מרכז את הכול במקום אחד שבו אתם מתמקחים על דמי הניהול ובוחרים מסלול אחד שמתאים לכם.
הניוד עצמו לא עולה כלום ולא נחשב אירוע מס. אתם ממלאים טופס מול הגוף הקולט, והוא מבצע את ההעברה. שעה מול המסך, ואלפי שקלים נשארים אצלכם לאורך השנים.
רוב העצמאים מנהלים את הפרישה לבד עד הרגע שזה מתחיל לעלות להם כסף. כל עוד יש לך קרן השתלמות אחת וקופת גמל אחת ואתה בן 35, אין באמת מה לשלם ליועץ. תפקיד, תבדוק דמי ניהול פעם בשנה, ותמשיך לעבוד. ברגע שהתמונה מסתבכת, הטעות עולה הרבה יותר ממה שייעוץ טוב היה עולה לך.
ראינו עצמאים מפסידים כסף אמיתי כי ניהלו לבד. הנה המצבים שחוזרים אצלנו:
זה ההבדל שהכי כדאי לך להבין. סוכן ביטוח מקבל עמלה מחברת הביטוח או מבית ההשקעות שאליו הוא מפנה אותך. הוא לא עובד אצלך, הוא עובד אצלם. יועץ פנסיוני אובייקטיבי מקבל שכר ממך בלבד, אסור לו לקבל עמלות מהגופים, ולכן ההמלצה שלו לא תלויה במי שמשלם הכי טוב. תשאל אותו ישירות מי משלם לו וכמה. אם התשובה מעורפלת, קיבלת את התשובה.
רואה החשבון מצוין בלסגור את שנת המס. הוא ידאג שתנצל את ההפקדה המוכרת לקרן השתלמות ולפנסיה ותקבל את ההטבות השנתיות. אבל הוא לא בונה לך אסטרטגיית פרישה ל-25 שנה קדימה. לקוח שהגיע אלינו הפקיד שנים את המקסימום המוכר לפי הוראת רואה החשבון, וגילה בגיל 64 שאם היה מפצל אחרת בין קצבה להון היה חוסך כ-180 אלף שקל מס על קיבוע הזכויות. את העבודה השנתית רואה החשבון עשה נכון. פשוט אף אחד לא הסתכל על התמונה הגדולה בזמן.
מחשבון ריבית דריבית מראה לך איך החיסכון גדל לאורך השנים, בחינם.
היום, גם אם אתה בן 30 והעסק רק התחיל לעמוד על הרגליים. עצמאי שמתחיל להפריש בגיל 30 לעומת גיל 45 מגיע לפרישה עם פי שניים ויותר בקופה, כי הריבית דריבית עובדת על הסכומים הראשונים הכי הרבה שנים. ראינו בשטח עצמאים בני 50 שמבינים פתאום שאין להם כלום בצד, ואז כל שקל שהם מפרישים כבר לא מספיק כדי לסגור את הפער.
כלל אצבע מהשטח: בין 15% ל-20% מההכנסה החודשית נטו לכיוון פרישה. עצמאי שמכניס 25,000 שקל בחודש צריך לכוון לבערך 4,000 עד 5,000 שקל הפרשה חודשית כדי לשמור על רמת חיים דומה בפרישה. החוק מחייב מינימום נמוך בהרבה, אבל המינימום הזה לא יחזיק אותך – הוא נועד שלא תגיע לאפס, לא שתחיה בכבוד.
קרן פנסיה נותנת לך קצבה חודשית לכל החיים פלוס כיסוי לנכות ולשארים, וזה הבסיס שכל עצמאי חייב. קופת גמל היא חיסכון גמיש יותר בלי הכיסוי הביטוחי, טובה כתוספת. קרן השתלמות היא המכשיר הכי משתלם שיש לעצמאי – הפקדה של עד כ-20,500 שקל בשנה מוכרת כהוצאה, הרווחים פטורים ממס, ואחרי 6 שנים הכסף נזיל. הסדר הנכון: קודם פנסיה לבסיס, אחר כך השתלמות עד התקרה, ואז גמל לעודף.
דמי ניהול של 1% מהצבירה נשמעים קטנים, אבל על פני 30 שנה הם יכולים לאכול לך 200,000 שקל ויותר מהקופה. היום עצמאי עם משא ומתן סביר מקבל בקרן פנסיה דמי ניהול של עד כ-0.5% מהצבירה וכ-1.5% עד 2% מההפקדה. לקוח שהגיע אלינו שילם 1.2% כי אף אחד לא אמר לו שאפשר להתמקח. שיחה אחת עם הקרן הורידה את זה במחצית.
רכיב הפיצויים זה הכסף שנצבר על שם פיצויי פיטורים, ואם מושכים אותו במזומן בדרך הוא נמחק מהקצבה העתידית ולפעמים גם ממוסה. סעיף 161 ותיקון 190 קובעים איך ממסים את הכספים האלה ברגע הפרישה, וכאן נופלים הרבה אנשים. ראינו עובד שמשך 150,000 שקל פיצויים בדרך לקנות רכב, ובפרישה זה תורגם לכמעט 800 שקל פחות בקצבה החודשית לכל החיים.
כן, מ-2017 יש חוק פנסיה חובה לעצמאים. אתה חייב להפריש 4.45% על החלק מההכנסה עד חצי מהשכר הממוצע במשק, ו-12.55% על החלק שמעליו ועד תקרה, מה שמסתכם בדרך כלל בכמה מאות עד אלפי שקלים בשנה. עצמאי שלא מפריש חשוף לקנס ממס הכנסה, אבל האמת שהקנס הוא הבעיה הקטנה – הבעיה הגדולה היא שאתה מגיע לגיל 67 בלי קצבה.
כאן נמצא הכסף הגדול. הפקדה לקרן פנסיה ולקופת גמל מזכה אותך בניכוי וזיכוי במס שיכול להחזיר לך אלפי שקלים בשנה, וקרן השתלמות מוכרת כהוצאה עד תקרה של בערך 12,860 שקל הפקדה מוכרת בשנה. בפרישה עצמה יש פטור ממס על קצבה מזכה עד תקרה שמתעדכנת. בפועל המדינה מממנת לך חלק נכבד מהחיסכון, ועצמאי שלא מנצל את זה משאיר על השולחן 10,000 עד 20,000 שקל בשנה.
לא נוגעים. הטעות הכי יקרה שראינו בשטח היא אנשים שברחו למסלול סולידי אחרי נפילה של 20%, ובכך הפכו הפסד על הנייר להפסד אמיתי ופספסו את ההתאוששות. מי שנשאר בשוק אחרי 2008 או אחרי מרץ 2020 ראה את הכסף חוזר ומכפיל את עצמו תוך שנים ספורות. אם נשארו לך עוד 15 שנה ויותר עד הפרישה, ירידה היא לא אסון אלא הזדמנות לקנות יותר זול.
כשהצבירה שלך עוברת בערך 300,000 שקל, או כשאתה בתוך אירוע משמעותי – פרישה מתקרבת, מכירת עסק, ירושה, או החלטה על משיכת פיצויים. יועץ פנסיוני אובייקטיבי גובה בין 1,500 ל-5,000 שקל לתכנון, והוא לא מקבל עמלות מהקרנות, בניגוד לסוכן שמרוויח ממה שהוא מוכר לך. לקוח שהגיע אלינו שילם 3,000 שקל לייעוץ וגילה שאיחוד שלוש קופות ישנות ומעבר לדמי ניהול נמוכים יחסוך לו מעל 120,000 שקל עד הפרישה.
